מאת ג'רמי פרוקטור
נסו את התרגיל הבא: צרו מגיליון נייר כרטיס בגודל 8 על 13 ס"מ. צד אחד של הכרטיס, ששטחו 104 סמ"ר, שווה לשטח הפנים הממוצע של עורלת גבר, המהווה כמחצית משטח הפנים הכולל של איבר מינו.
כעת צרו מהכרטיס גליל על ידי קירוב שתי הצלעות הקצרות זו לזו. הצד החיצוני של הגליל מייצג את העורלה החיצונית, שהיא המשכו של עור גזע הפין. העור של העורלה החיצונית רגיש יותר מעור גזע הפין והוא אלסטי וניתן להפשלה. הצד הפנימי של הגליל מייצג את הרקמה הפנימית העדינה המסככת והרירית העוטפת את עטרת הפין.
את שטחי העור האלה, החיצוני והפנימי, ניתן להשוות למאפיינים החיצוניים והפנימיים של העפעף, שהוא המקבילה האנטומית הקרובה ביותר לעורלה. בדומה לעפעף גם העורלה עתירה בקצות עצבים והיא מכילה כ- 36 אחוז מסך קצות העצבים הקיימים בפין כולו.
כבר לאחר סקירה פשוטה זו, קרוב לוודאי שאתה יודע על העורלה יותר משיודע עליה הרופא שלך. מה שמרבית הרופאים האמריקאים לומדים על העורלה הוא אפילו יותר תמציתי: העורלה היא אותו חלק באנטומיה של הזכר שמוסר בניתוח המילה.
על אף הפיזיולוגיה המשוכללת והייחודית מאוד של העורלה, על פי רוב מתייחסים אליה כאל משהו שניתן להיפטר ממנו בדיוק באותה קלות שבה תיפטרו מגִרסת הנייר שזה עתה יצרתם.
טיעונים רפואיים בעד מילה תמיד התמקדו בהיגיינה ובטיפול מונע. בתקופה הוויקטוריאנית ייחסו הרשויות לתשוקה מינית שורה ארוכה של מחלות גופניות ונפשיות; הכאב של ניתוח מילה ללא הרדמה (לתינוקות משני המינים) נחשב אז לטיפול רפואי מועיל ל"מניעת" אוננות.
התפיסות המוסריות השתנו, אך לעורלה נקשרו סכנות חדשות: סרטן הפין; דלקות בדרכי השתן; סרטן צוואר הרחם בבנות זוג של גברים לא נימולים.
כיום הטיעון העיקרי נגד העורלה הוא הקשר הלכאורי שלה למחלות מין, ובמיוחד לאיידס. ובמיוחד לאיידס באפריקה. הודות למימון אמריקאי, אלפי גברים אפריקאים עברו לאחרונה ניתוח מילה כדי לבחון את שיעור ההידבקות שלהם באיידס בהשוואה לעמיתיהם הלא-נימולים. שיעור ההידבקות באיידס בקרב קבוצות הביקורת של הלא-נימולים הוביל את החוקרים (על פי רוב לפני שהמחקרים הגיעו לסיומם המתוכנן) להסיק כי העורלה תורמת באופן משמעותי להידבקות במחלה.
יש סיבות רבות לפקפק במסקנה זו. ראשית, מבט מפוכח בעובדות: בכמה מארצות אפריקה שבהן שיעור האיידס הוא מהגבוהים בעולם (ניגריה, אתיופיה, חוף השנהב, גבון) הגברים כבר נימולים בשיעור גבוה מזה שבארצות הברית.
יתרה מזאת, המאמצים לייצא את הנורמות האמריקאיות של [חיתוכים] באברי מין חושפים צביעות משוועת: יחסית לכל מדינה מתועשת אחרת, ארצות הברית היא המדינה שבה הן שיעור האיידס והן שיעור המילה הם הגבוהים ביותר. לשם השוואה, אוסטרליה, ניו זילנד והולנד יכלו לייצג עמדה הגיונית יותר בעד שלמות אברי המין. בארצות אלה רוב מוחלט של הגברים הם לא-נימולים ושיעור האיידס בהן הוא מהנמוכים בעולם.
מדינות מתפתחות רבות, כגון הודו, תאילנד וברזיל, הצליחו להילחם באיידס לא באמצעות ניתוחי מילה אלא הודות לתוכניות אגרסיביות המחנכות לבריאות ולשימוש בקונדומים. ארצות אלה עדיין לא נפטרו מהאיידס, רחוק מכך, אך הן הצליחו להינצל משיעורי
התמותה האיומים הקיימים באוגנדה ובוטסואנה לדוגמה.
אין ספק שניתן ללמוד רבות מגברים לא-נימולים החיים בהולנד ובתאילנד כשם שניתן ללמוד רבות מגברים נימולים החיים באוגנדה, אך הנטיה הרפואית/תרבותית האמריקאית המוטה ביטלה מראש את כיוון המחקר המדעי הזה.
אדרבא, הלהיטות למול האפילה על קטגוריות שלמות של גישות מניעתיות שיכלו להיות אפקטיביות לפחות כמו המילה אם לא יותר ממנה. אחד הפיתוחים המבטיחים ביותר בתחום של מניעת איידס הוא [ג'ל] מיקרוביסייד שניתן למרוח מקומית על אותה רקמה רירית שניתוח המילה משמיד.
לא ברור כיצד ניתוח המילה ישפיע על הנחיות למין בטוח שהתבססו זה מכבר, אבל יש להביא בחשבון את העובדות הבסיסיות:
– בניתוח המילה נכרתים יותר משליש מקצות העצבים של הפין
– בעקבות ניתוח המילה העטרה נותרת חשופה באופן לא טבעי ועוברת התחספסות
– ניתוח המילה משפיע לרעה על הסיכוך הטבעי והתחושתיות המינית
בהתחשב בעובדות אלו, האם הגיוני לצפות שגברים נימולים יתלהבו משימוש במחסומים נוספים מגומי שמקהים עוד יותר את התחושה?
איש לא מקדם את ניתוח המילה כרישיון ליחסי מין לא מוגנים, אך באופן בלתי נמנע, באפריקה ובמקומות אחרים בעולם, ניתוח המילה לא יהווה אמצעי משלים לקונדומים אלא יבוא במקומם, וכך, יותר משני עשורים של חינוך למין בטוח עלולים לרדת לטמיון.
כמו כן, כאשר התפיסה היא ש"חתוך = נקי", נשים, שכבר עתה מהוות באפריקה את הפלח הגדול ביותר של מקרי מוות כתוצאה מאיידס, יאבדו באופן משמעותי מכוחן לדרוש מבני זוג נימולים לקיים יחסי מין מוגנים, וכתוצאה מכך הן עלולות להידבק במספרים גדולים אף יותר.
באופן אירוני, כל הטיעונים בעד ניתוח מילה מניעתי כאסטרטגיה מוצלחת לצמצום נזקים, ייתכן שמקורם בפגם אבחוני יסודי. מחקרים מדעיים מראים כי ניתוח מילה בגיל מבוגר גורם באופן טיפוסי להפחתה כללית ניכרת בהנאה ממין ובתפקוד מיני. ייתכן איפוא שסטטיסטיקות המצביעות על יעילות של ניתוח המילה נגד איידס משקפות לא את תרומתה של העורלה להידבקות אלא את תרומתה לתפקוד המיני – ואת הסיכונים הנובעים מכך (תרשמו פה ניצחון לשמרנות הוויקטוריאנית).
אל מול הדינמיקה המורכבת של העולם האמיתי, ייתכן שהמחקרים המוגבלים על ניתוח המילה לא זו בלבד שלא יצמצמו את שיעור האיידס אלא ישמרו אותו ואולי אף יגדילו אותו.
נשיא אוגנדה ומשרד הבריאות של ברזיל כבר הגיעו למסקנה זו ודחו את ההמלצות למילת מבוגרים בארצותיהם.
אפילו פקידים בכירים ברשויות הבריאות של ארצות הברית מודים שטיעונים בעד ניתוח המילה הם לכל היותר שנויים במחלוקת. ואף על פי כן, תומכי המילה מאמינים שהם פועלים נגד איידס. על רקע ההימנעות האמריקאית הפוריטנית המתסכלת מלתמוך בחינוך
למניעת איידס המבוסס על שימוש בקונדומים, הם עשויים אפילו להרגיש מתקדמים באופן יחסי מעצם זה שהם נוקטים עמדה בעד ניתוח המילה. עם זאת, רוב תומכי המילה, אם לא כולם, אינם יודעים מה הם עצמם מפסידים, אינם יכולים להבין מה הם מאבדים כתוצאה מניתוח המילה, ואינם יכולים להעריך כיצד אובדן זה עלול להכשיל אסטרטגיות אחרות למניעת איידס. מבחינתם, מדובר בפרוצדורה מהירה, קלה, זולה – השגת אפקט פוטנציאלי גדול הודות לניתוח קטן.
אבל כמה קטן הניתוח הזה בעצם? התבונן שוב בכרטיס הנייר שיצרת, ודמיין שכמות כזו של עור נחתכת ממקום כלשהו בגופך.
ניתוח קטן, כמו שאומרים, זה ניתוח שמבוצע על מישהו אחר.
לקריאת המאמר המקורי באנגלית לחצו כאן
From POZ, July/August 2007.
Translated and reprinted with permission. Copyright 2007 CDM Publishing, L.L.C.